החלטה בתיק בע"מ 3919/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת י. שטופמן) בע"מ 1047/02, מיום 9.3.04, לפיו נדחו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב (השופטת ט. סיוון) בתמש 4970/98, 4971, 4972 מיום 5.2.02.

2.        המבקשים הנם חמשת ילדיהם של בני זוג שנישאו בשנת 1980 כדמו"י. ביום 15.1.98 הגישו המבקשים, באמצעות אימם, תביעת מזונות כנגד האב, הוא המשיב. ביום 29.3.98 נקבעו מזונות זמניים, לכל חמשת הילדים, בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת קצבת מל"ל בסך 1,930 ש"ח. בנוסף חויב האב בהוצאות החזקת הבית. בפסק הדין שניתן ביום 5.2.02 נקבע כי סכום המזונות הזמניים יעמוד בתוקף עד ליום 1.2.02. מאותו יום קבע בית המשפט את גובה המזונות הקבועים בשיעור של כ - 5,000 ש"ח עבור כל הילדים. כמו כן חויב האב גם בפסק הדין הסופי בהוצאות החזקת הבית.

3.        המבקשים ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי. המבקשים טענו כי חיוב המזונות הקבועים היה צריך לחול באופן רטרואקטיבי מיום 15.1.98, הוא יום הגשת התביעה, וכי בית המשפט צריך היה לחייב את האב בתשלום ההפרש בין גובה המזונות הזמניים לגובה המזונות הקבועים. המבקשים נסמכים על ההלכה לפיה פסיקת מזונות היא מיום הגשת התביעה, והליך קביעת המזונות הזמניים הינו הליך ביניים בלבד. המבקשים טענו עוד כי טענתם מתחזקת לאור נסיבות מקרה זה, ובהן העובדה כי מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין הסופי חלפו ארבע שנים, בהן נגרמו לאם חובות כבדים, וההפרש הגדול בין סכום המזונות הזמניים לאלה הקבועים. בנוסף מפנים המבקשים לפסיקת לפיה גובה המזונות המינימלי לקטין הוא כ 1150 ש"ח, וטוענים כי המזונות הזמניים שנקבעו נמוכים מסכום זה באופן משמעותי. המשיב מצידו הגיש ערעור שכנגד בבית המשפט המחוזי, וטען, בין היתר, כנגד גובה סכום המזונות הקבועים שנפסקו.

4.        בבית המשפט המחוזי נדחו שני הערעורים. בית המשפט נמנע מלהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניני משפחה. ביחס לשאלה המשפטית הנוגעת לחיוב האב בתשלום רטרואקטיבי של ההפרש בין החיוב במזונות הזמניים לאלה הקבועים, קבע בית המשפט כי על אף העמדה המקובלת לפיה החיוב במזונות הוא מיום הגשת התביעה, יש לקבל את טענת האב לפיה מועד החיוב בתשלום המזונות נתון תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט ולעיתים נקבע מועד שונה, הכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בית המשפט קבע כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניני משפחה לקבוע מועד שונה לחיוב במזונות הקבועים במקרה זה, קביעה שנסמכה על נסיבותיו של המקרה ונומקה על ידי בית המשפט לעניני משפחה בפסק דינו.

6.        כעת מגישים המבקשים בקשה זו, בה הם חוזרים על הטענות שהעלו בבית המשפט המחוזי, ועותרים כי בית משפט זה יקבע כי יש לחייב את האב בתשלום ההפרש בין המזונות הקבועים שנקבעו למזונות הזמניים באופן רטרואקטיבי.

7.        דין הבקשה להידחות על הסף. אכן, ההלכה היא כי בדרך כלל מזונות ייפסקו מיום הגשת התביעה (ע"א 232/89 לויאן נ' לויאן, פ"ד מג(4) 663, 670). אולם, בית המשפט רשאי לקבוע אחרת, בהתאם לשיקול דעתו, ועל פי נסיבותיו של המקרה העומד בפניו. במקרה זה, בית המשפט לעניני משפחה קבע כי אין להחיל את המזונות הקבועים בצורה רטרואקטיבית וזאת נוכח חיוב האב במזונות זמניים, בהוצאות החזקת הבית ובהתאם לנסיבות אחרות, כגון, מגוריו של הבן הבכור עם האב. לאור נסיבות אלה לא מצא גם בית המשפט המחוזי עילה להתערב בפסק הדין. המקרה אינו מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ועניינו הוא בשאלה של יישום הדין על נסיבות המקרה בלבד. לפיכך, אין מקום למתן רשות ערעור בערכאה נוספת (ע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).       

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: